במהלך הדורות נוספות עוד ועוד טעמים למנהג זה, ונביא כאן כמה מהם:
• כאשר התורה מדברת על קורבנות חג השבועות, הפסוק אומר "והקרבתם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם". המילים "חדשה לה' בשבועותיכם" – הם ראשי תיבות חל"ב.
• בסיום עשייה של מצווה, יש לערוך סעודה. במהלך הימים שקדמו לחג שבועות, ימי ספירת העומר, קיימנו מצווה חשובה מאוד – מצוות ספירת העומר. חג השבועות הוא היום הראשון לאחר שסיימנו את המצווה, ויש צורך לערוך בו סעודה. הבעיה היא שאם נעשה סעודה בשרית, היא תראה כסעודה של החג עצמו, ולא יהיה ניכר שהסעודה היא מיוחדת – לרגל סיום מצוות ספירת העומר. מסיבה זו עורכים בחג גם ארוחה חלבית.
• בכל שנה (שנת חמה) יש לנו 365 ימים, ובתורה יש לנו 365 'מצוות לא תעשה' – מצוות שאנחנו מוזהרים שלא לעבור עליהם. המצווה המיוחדת ליום ו' סיון – חג השבועות, היא מצוות "לא תבשל גדי בחלב אימו" – הפרדה בין בשר לחלב. הסיבה שהמצווה הזו קשורה דווקא ליום זה, היא מעניינת ביותר: כאשר התורה מצווה אותנו על ההפרדה בין בשר לחלב, היא אומרת לנו קודם לכן באותו פסוק "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" – מצוות הביכורים. היות ואת הביכורים מתחילים להביא לבית המקדש בחג השבועות, לכן גם המשך הפסוק קשור ליום זה. כדי שנוכל לקיים את מצוות ההפרדה, אנו אוכלים ארוחה חלבית, ומקפידים להפריד בין בשר לחלב.
• הגימטריה של המילה 'חלב' היא 40, וזה רמז לארבעים הימים בהם עלה משה להר סיני וקיבל שם את התורה כולה, לאחר שבמעמד הר סיני שמעו כל העם את עשרת הדברות.
אסתר, נהגו בקהילות רבות לאכול מיני זירעונים, ומסיבה זו המנהג ביהדות גרמניה היה להכין מאפה בצק עם מילוי פרג.
כיס פרג – זה היה שם המאפה, ובגרמנית "מוֹן-טאשה". היות והמאכל הוכן במיוחד לחג הפורים, שמו השתנה בהדרגה ל"המן-טאש" – כיס המן, וברבים "המן-טאשן". שם זה נשאר עד היום ביידיש ובאנגלית.
ייתכן ובגלל שבמקור המאפה היה עשוי מבצק עם חמאה, ועל פי ההלכה יש לעשות צורה מיוחדת למאפים חלביים כדי שלא יתבלבלו ויאכלו אותם בארוחה בשרית, צורת המאפה הייתה משלושת.
כאשר תרגמו את השם לעברית, נתנו לו את השם 'אוזן המן', בשל צורתו המשולשת, המזכירה במעט צורת אוזן.