למה נשארים ערים בליל שבועות?
תיקון שבועות מנהג לימוד תורה בליל שבועות
אחד המנהגים הוותיקים של חג שבועות, הוא להישאר ערים בליל החג וללמוד תורה כל הלילה. במאמר זה נתחקה אחר שורשי המנהג, נביא ביאורים שונים, ונתאר את סדר הלימוד.
שבועות חג מתן תורה
ארבעים ותשעה ימים לאחר יציאת מצרים, לאחר קריעת ים סוף ומסעות במדבר, מגיעים בני ישראל להר סיני בראש חודש סיון.
לאחר מספר ימי הכנה, קורה המאורע האחד והיחיד בתולדות האנושות. בעלות הבוקר של יום ו' סיון, בורא עולם יורד על הר סיני בקולות ובברקים, ולאוזני מיליוני אנשים משמיע לעם ישראל שעומד בתחתית ההר את עשרת הדיברות. בני ישראל מצדם מסכימים לקבל על עצמם את התורה, באמירה הידועה "נעשה ונשמע".
ברם, שעות ספורות לפני קבלת התורה, קרה מקרה לא נעים. עם ישראל פשוט הלך לישון. כולם ישנו על מיטותיהם, וה' היה צריך להעיר אותם כדי לקבל את התורה.
כדי לתקן את הדבר, התפשט המנהג בקרב עם ישראל להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה. עדויות למנהג זה מצויים עוד בכתבי יהודים מתקופת בית המקדש השני (דוגמת כתבי פילון האלכסנדרוני, יהודי בן התקופה שחי באלכסנדריה, שמעיד על קבוצות של יהודים שלומדים תורה כל ליל שבועות), ובעיקר התגברה המגמה בעם ישראל עם הפצתו של ספר הזוהר לפני כשמונה מאות שנה.
בספר הזוהר נטבע לראשונה המונח 'תיקון ליל שבועות'. 'תיקון' בארמית (השפה בה כתוב ספר הזוהר) הוא הכנה, ובזוהר נאמר שיש ללמוד תורה במשך ליל שבועות, כהכנה למתן תורה – כמו כלה שמתקשטת לפני חתונתה, כך יש ללמוד תורה ו'להתקשט' לפני מתן תורה.
כיצד עם ישראל הלך לישון לפני מתן תורה?
ברם, כאשר מתעמקים בסיפור, מתעוררת שאלה שקשה להתעלם ממנה: במשך כחודש וחצי, מאז יציאת מצרים, עם ישראל הולך ומתכונן לקראת מתן תורה. בכל יום היהודים מסירים מעצמם עוד ועוד שכבות של טומאת מצרים ומזדככים לקראת קבלת התורה.
איך זה ייתכן שדווקא ברגעי השיא, בלילה האחרון שלפני מתן תורה, הם פשוט ילכו לישון?
הרבי מלובביץ' מלך המשיח מסביר את הדבר, בהסתכלות פנימית יותר על הנושא. כאשר האדם ישן, חלקים מנשמתו עולים למרום ומתנתקים מהגוף הגשמי. היהודים סברו שההכנה הראויה לקבלת התורה, היא עליית הנשמה לרקיע. היות והתורה היא כה קדושה ורוחנית, הרי ראוי שהנשמה הרוחנית לבדה תקבל את התורה, כשהיא מנותקת מן הגוף הגשמי והנחות. מסיבה זו, דווקא לאחר כל ההכנות המקדימות למתן תורה, עלה העם על מיטתו והלך לישון – כי בעיניהם כך ראוי לקבל את התורה.
- אם כן, מדוע נחשב הדבר לבלתי ראוי?
- לשם מה העיר אותם ה', ולמה עד היום אנו לומדים תורה כל הלילה ומתקנים את מעשי אבותינו?
התשובה לכך נעוצה בהבנת המהות של מתן תורה.
עד לקבלת התורה על ידי עם ישראל, הרוחניות והגשמיות היו נפרדים, ולא ניתן היה לחבר ביניהם. הפסוק מתאר את המצב ההוא במילים פשוטות: "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם". במתן תורה, בפעם הראשונה, הרוחניות והגשמיות התאחדו, ומאז יש לנו את היכולת לקחת חפץ גשמי ולהכניס בתוכו קדושה באמצעות קיום מצוות בעזרת חפצים גשמיים – תפילין מעור של בהמה, אכילת מצה בפסח וכדומה.
היות וכל העניין של מתן תורה הוא הכנסת רוחניות בתוך גשמיות העולם, לכן ה' רצה לתת את התורה דווקא לעם ישראל כפי שהוא נשמה בתוך הגוף הגשמי. הנשמה כפי שהיא בעולמות העליונים, לא יכולה לקיים מצוות. אין לה קשר לגשמיות. דווקא כשהנשמה נמצאת בתוך הגוף הגשמי, עם כל החסרונות שלו, דווקא אז היא יכולה למלא את הרצון של ה' ולהכניס את הרוחניות העליונה לתוך גשמיות העולם.
מסיבה זו נחשבת שנתם של עם ישראל לפני מתן תורה, למרות שכוונתם הייתה חיובית, לדבר לא רצוי, ולכן אנו נשארים ערים בליל חג שבועות ולומדים תורה – כי את התורה לומדים בתוך הגוף הגשמי ולא בעולם של נשמות בלבד.
תיקון ליל שבועות סדר הלימוד
כאמור, בליל שבועות יש לעסוק בתורה.
יש כאלה שיושבים ולומדים כל אחד את התחום התורני האהוב עליו, אולם רבים לומדים סדר לימוד מיוחד לליל זה – תיקון ליל שבועות.
סדר הלימוד הזה, שגובש על ידי האריז"ל, מקיף את התורה כולה:
שלושה פסוקים מתחילת כל פרשה ומסופה (בתוספת פסוקים הקשורים במיוחד לבריאת העולם, יציאת מצרים וקבלת התורה), התחלה וסיום של כל ספר בנביאים ובכתובים, המשנה הראשונה והאחרונה של כל מסכת בש"ס, קטעים מתוך ספר יצירה (אחד מספרי הקבלה הקדומים) העוסקים באותיות ובשבח עם ישראל, קטעי זוהר הקשורים לחג שבועות ואת סדר כל תרי"ג מצוות התורה.
אחד האיחולים שמקובל לאחל בחג השבועות הוא "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".