אם למעשה לכל אדם יש נפש ואישיות הכוללים את כל היכולות, הכישרונות, החושים, הכוחות, מדוע אנו זקוקים לפעולת החינוך? הרי האדם יכול להפעיל את כוחותיו וחושיו ולהביא את התועלת הרצויה?
אכן, כפי שכבר כתבנו במאמר הקודם, יש לאדם את כל אלה, אמנם הכוחות והיכולות וכן הכישרונות והחושים, הם המצב של ראשוניות וללא כיוון מסודר, כל עוד אין לאדן מבנה מסודר של ערכים לפיהם הוא מכווין את רצונותיו. הרצון הוא הקובע את כיוון הפעלת היכולות השונות והוא מפעיל אותם בהתאם לערכים אשר האדם בונה או מאמץ לעצמו.
גם לאחר שסולם הערכים מתחיל להבנות וכיוון העבודה מתחיל להתבהר, עדיין יש צורך באימון ופרקטיקה של היכולות השונות כיוון שהן פועלות בגוף גשמי המונע על ידי נפש רוחנית ולכן יש צורך בהדרכה ואימון וניסיון מעשי המוקנה על ידי עבודת החינוך.
מכאן אנו מבינים עד כמה זהירה צריכה להיות עבודת החינוך. עד כמה צריך המחנך או המחנכת להיות שקולים בבחירת הערכים אותם ירצו להקנות למחונך. שיהיו ערכים המבוססים על אמת ועל אמונה בבורא העולם וכיצד רוצה בורא העולם שעולמו יתנהג.
מכאן אנו מבינים שהמחנך, במידה רבה צריך לנתק את האגו העצמי שלו בבואו לבחור את הערכים אותם ירצה להקנות, כדי שלא יושפעו מרצונותיו ונטיותיו הפרטיים, אלא יהיו באמת מבוססים על ערכים של טוב כלל חברתי ועל הכוונה הכללית של הבורא: "לא לתוהו בראה כי אם לשבת יצרה" (ישעי'הו פרק מ"ה פסוק י"ח). שהקב"ה ברא את העולם שיהיה מיושב ולא ג'ונגל, בו החיות טורפות האחת את השניה.
אם כן, הרי החינוך הוא מכלול הפעולות המקנות את הערכים לפיהם אדם צריך לבנות את מחשבותיו ודיבוריו ומעשיו, בודקות את כלל יכולותיו של המחונך להביא ערכים אלה לפעולה בעולם, לבחור את הדרך המתאימה של כל מחונך בפני עצמו לאמן את היכולות השונות ולהעצים אותן וליישם זאת בבחירת דרכו המיוחדת לו או לה בחייון לצורך הבאת התועלת הרצויה לעצמו ולסביבתו לעולם כולו
גודל האחריות של המחנך או המחנכת יכול להיות מובן יותר, מכך שנראה שיש אנשים הפועלים בעיקר על עצמם וסביבתם הקרובה ויש הפועלים על סביבה יותר גדולה ועל קהלים רחבים יותר, ויש אנשים רבים אשר פעולותיהם משפיעות על קהלים גדולים של ארצות שלמות ואף על העולם כולו. כל פעולות השפעתם ופעולותיהם בעולם, תלויות בחינוך אשר קבלו ממחנכיהם. ומכאן אנו יכולים במידת מה להבין את גודל האחריות עלינו כמחנכים
