אז מה זה תשליך בראש השנה? אחד המנהגים המוכרים והידועים ביותר בראש השנה, הוא מנהג התשליך. מהו מקור המנהג? מהם הגלגולים השונים שהוא עבר לאורך השנים? אלו קהילות ישראל נוהגות בו ואלו לא? מהם הפרטים השונים שמתלווים למנהג? על כך ועוד – בכתבה שלפניכם
תשליך בראש השנה
דומה את מנהג התשליך אין צורך לתאר. בחג ראש השנה, לרוב ביום הראשון של החג, אך אם היום הראשון חל בשבת דוחים זאת ליום השני, לאחר תפילת מנחה, הולכים למקור מים עם דגים, ושם אומרים פרקי תהילים ותפילה מיוחדת, שה' ישליך למים את כל חטאותינו, ויגזור עלינו שנה טובה ומתוקה.
המנהג כה מושרש בעם בישראל, והוא מקיף כמעט את כל הקהילות ואת כל העדות השונות שיש בעמנו, עד שזו הפתעה לגלות שהמנהג (בצורתו המוכרת לנו היום) לא מוזכר כלל לא בגמרא, לא בזוהר, ולא בשום מקור יהודי קדום אחר. במקורות קדומים מצויים רמזים למנהג (ומנהגים דומים), אך המקור הראשוני למנהג במתכונת המוכרת היום, מגיע רק במאה ה-15, לפני כשש מאות שנים.
מקורות ראשוניים
כאמור, במקורות היהודיים הקדומים (כמו המשנה והגמרא) לא מוזכר מנהג שכזה, אך יש אזכורים אחרים במקורות אחרים, שמהם ניתן ללמוד שהיו מנהגים דומים, עוד בתקופת הבית השני:
יוסף בן מתיתיהו
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כותב בספרו קדמוניות היהודים, שתושבי העיר הליקרנסוס (כיום העיר בודרום שבדרום-מערב טורקיה) נתנו ליהודים חופש דת מלא לקיים את התורה והמצוות, והוא מציין שהם גם אפשרו להם להתפלל על חוף הים – כמנהג אבותיהם. ניתן לראות בכך אזכור ראשוני למנהג התשליך.
פילון האלכסנדרוני
פילון האלכסנדרוני, פילוסוף יהודי שחי בזמן בית המקדש השני באלכסנדריה שבמצרים, מתאר מעמד תפילה, שבו יהודי אלכסנדריה יוצאים לים להתפלל.
טרטוליאנוס
גם אחד מאבות הכנסיה הנוצרית, להבדיל, תאולוג בשם טרטוליאנוס, שחי במאה השלישית לספירה, מזכיר בכתבי ההתפלמסות שלו עם היהודים, על מנהג יהודי ביום הצום הקדוש שלהם (ככל הנראה כוונתו ליום כיפור) לצאת מבית הכנסת וללכת לחוף הים כדי להתפלל שם.
מקורות יהודיים
המקור היהודי הקדום ביותר המוכר לנו, שמאזכר מנהג דומה למנהג התשליך, מופיע בפירוש רש"י למסכת שבת, שם מביא רש"י שראה בתשובות הגאונים (תקופת הגאונים התפרסה על פני כחמש מאות שנה, מחתימת התלמוד ועד פטירת רב האי גאון, בשנת ד'תשצ"ח – 1038) שכתבו על מנהג, בו שתלו מיני זרעים במשך תקופה מסויימת לפני ראש השנה, ובערב ראש השנה עקרו את השתילים, סובבו סביב לראש באמירת "זה תחת זה, וזה חליפתי, וזה תמורתי" (ייתכן וזה גם המקור הראשוני למנהג הכפרות בערב יום כיפור), ובסיום זרקו את השתילים לנהר.
ברם, המקור הקדום ביותר שמתאר את המנהג כפי שאנו מכירים אותו היום, מצוי בספר מנהגי מהרי"ל, ספר הלכה אשכנזי מהמאה ה-15, שם הוא כותב במפורש שנוהגים ללכת בראש השנה לימים ולנהרות כדי להשליך לתוכם את החטאים.
מאז, מופיע המנהג בספרי הלכה בכל תפוצות ישראל, וכיום נוהגים בו כמעט כל הקהילות והעדות השונות (למעט חלק מעדות התימנים שלא קיבלו על עצמם את המנהג, וכן מספר מצומצם של קהילות קטנות, שהולכים לפי פסקי גדולי ישראל שיצאו נגד המנהג – מסיבות שונות).
אז מה זה תשליך בראש השנה - טעמי המנהג
המילה "תשליך" מקורה בספר מיכה, שם הנביא אומר "מִי-אֵ-ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.
בפסוקים אלו הנביא משבח את ה' שהוא מוחל על העוונות של בני ישראל, ומשליך למצולות ים את החטאים. בזוהר הקדוש נאמר, שבפסוקים אלו מרומזים י"ג מידות הרחמים, ושמידות הרחמים המרומזים בפסוקים אלו, מכוונים לדרגה גבוהה אף יותר ממידות הרחמים המוכרות, שכתובות בחומש שמות ושאותם אמר משה רבנו.
חוץ מאמירת התפילה ליד מקור מים, כדי לרמז על נבואת מיכה ועל מידות הרחמים, משתדלים שבמים שלידם אומרים את התפילה יהיו גם דגים, כי עיני הדגים לא נעצמות אף פעם, ודבר זה מרמז לנו על ההשגחה העליונה שאינה נעצרת לעולם. תמיד יש מעלינו עין רואה ואוזן שומעת, ובמילא כל מעשינו בספר נכתבים – הן הדברים החיוביים והן השליליים, ולכן אנו מבקשים מה' שלמרות שהוא יודע היטב על מעשינו, בכל זאת שיסלח לנו.
סיבה נוספת שנכתבה על הדגים בתשליך, היא להראות את חוסר האונים שלנו מול הבורא – כמו דגים שניצודים ברשת, ואין להם שום יכולת להתנגד לאחר שהם עלו ברשת מן המים. היות ואין לנו יכולת לעשות דבר, אנו מבקשים מה' שהוא יסלח לנו, ויכתוב ויחתום אותנו לשנה טובה.
מנהגים נוספים
בקרב יהודי כורדיסטן היה מנהג לקפוץ למים עם הבגדים בסיום התפילה, כרמז לכך שמעשינו נשטפו במים.
רבים נוהגים להפוך את הכיסים לאחר התפילה, כדי להראות שכל מעשינו הרעים שקעו למצולות, ומנהג נוסף שמבטא דבר דומה הוא ניעור שולי הבגדים (ויש שנוהגים לנער את שולי הציצית).
היו רבים שנהגו להביא איתם מזון לדגים, דבר שגרר אחריו שאלות הלכתיות רבות על האכלת בעלי חיים שאינם ברשותינו בשבת ובחג, ולכן ברוב הקהילות לא עושים כלל את התשליך בשבת (וגם בשל בעיית טלטול סידור התפילה), ואם היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, דוחים זאת ליום הבא.
ישנם קהילות מסויימות שנהגו, בשל חוסר הזמן בראש השנה וכדי להמנע משאלות הלכתיות, לקיים את המנהג בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
כל קהילה ומנהגה, וכל עדה ודרכה – אבל העיקר הוא שה' ישליך למצולות את כל עבירות עם ישראל, יחתום אותנו לשנה טובה, וישלח לנו את משיח צדקנו.