מאמר שלישי בסדרה - מהי מוטיבציה ואיך מעוררים ומשמרים אותה?

בפרק השני של סדרה זו התבוננו בנפשו של המחונך, כיצד פועלת הנפש, הרוחנית במהותה, בעולמנו הגשמי והחומרי? ראינו שיש לנפש שלושה כלי עבודה - מחשבה, דיבור ומעשה, שעל ידם יכולה הנפש לפעול בעולם ולהביא לידי מעשה דיבור או מחשבה את רצונותיה ויכולותיה הפנימיות.

במאמר זה נרצה להתבונן ולהבין, מה גורם לנפש להפעיל את הכוחות העומדים לרשותה? האם גורם זה זהה לכל אדם ובכל הזמנים? או אולי ישנם הבדלים, ואם כן, ממה הם נובעים?

 ובכן, כשאנו חושבים על כך, ומתבוננים באנשים הפועלים כל אחד בענייניו, נראה ונבחין שישנו כוח מניע הדוחף את האדם לבצע פעולות שונות בעולם, הקשורות, כפי שאנו כבר יודעים, באחד או יותר מכלי העבודה של הנפש - מחשבה, דיבור או מעשה או כמה מהם יחד. אנו גם מרגישים בעצמנו, שכאשר כוח מניע זה הוא חזק, אנו מתלהבים לפעול באותו נושא שאנו מעוניינים לפעול בו. אם זה לימוד מעמיק של נושא מסוים, או פעולה היכולה להביא תועלת לאנשים, להביא לידי פועל רעיון שיש לנו או להביא לידי פועל מטרה שהוצבה בפנינו בעבודתנו או בתחום מסוים בחיינו. אנו גם יכולים להרגיש ולהבחין שהכוח המניע אותנו לבצע מטלות מסוגים שונים, משתנה. יש מטלות ועניינים שאנו מבצעים בהתלהבות רבה, בעוד שיש מטלות שאין לנו כל כך חשק ורצון לבצע.

לכוח המניע אותנו לביצוע מטלות שונות, אנו קוראים מוטיבציה. המוטיבציה, בימינו הפכה למטבע לשון, המביעה את כמות ההתלהבות שיש לנו לבצע את עבודתנו, את המטלות השונות בחיינו, אם בעניינינו הפרטיים או בעבודתנו או בתרומתנו לחיי הקהילה ובעזרה לזולת או בהשפעה על העולם.

בעבודת החינוך, אנו רואים שינויים גדולים במוטיבציה שיש למחונכים, כאשר בנושאים רבים יש מוטיבציה חזקה להשתתפות, בעוד שבנושאים אחרים המוטיבציה חלשה יותר ולפעמים אף לא קיימת כלל, והמחונך נשאר אדיש לנושא החינוך המסוים. גם בין המחונכים עצמם יש שינויים כאשר ישנם ילדים, או נערים אשר המוטיבציה שלהם היא בדרך כלל חזקה בעוד שיש מחונכים שאצלם המוטיבציה חלשה יותר או לא קיימת.

לנו, כמחנכים, ידוע מניסיון, וברור, שככל שהמוטיבציה אצל אדם חזקה יותר, הרי הוא או היא קולטים היטב את ערכי החינוך ומסרי הידע ומפנימים אותם טוב יותר.

זוהי כמובן סיבה טובה לכך שאנו מעוניינים בהחלט שלמחונכים שלנו תהיה מוטיבציה חזקה או גבוהה.

וכאן אנו שואלים את השאלות הבאות:

האם יש דרך להגביר את המוטיבציה אצל האדם?

האם יש דרך לשמר את המוטיבציה הקיימת?

האם יש סכנה שמוטיבציה תגמר, או תכבה?

ואיך ניתן להימנע מלהגיע למצב שב המוטיבציה כבויה?

הבה נתבונן על כך.

בראשונה נחקור ונבין מהיכן נובעת המוטיבציה. כפי שראינו במאמר הקודם, הרי לכל אדם, באישיותו, יש כישורים רבים, יכולות רבות וחושים, אשר ניתנו לכל אדם על ידי בורא העולם, וההבנה השכלית אומרת שאם אכן ניתנו לאדם יכולות וכישורים וחושים אלה, הרי זה כדי להביא אותם לידי פועל בעולם ובחייו של האדם. בגלל זה ניתנו לכל אדם באופן טבעי, רצון, נטייה והנעה פנימית טבעית, להביא את יכולותיו וכישוריו וחושיו לידי הביטוי הגדול ביותר האפשרי.

הרצון, הנטייה וההנעה פנימית הם הכוח המניע אותנו, שלו אנו קוראים "מוטיבציה".

אמנם המוטיבציה, כמו כל כוח טבעי שיש לאדם, מושפעת מגורמים סביבתיים, ולכן יש אפשרות לחזק אותה על ידי פעולות נכונות, או לחילופין להחליש אותה, באם נעשה פעולות הגורמות לכך.

כיוון שהמוטיבציה היא כוח שניתן לאדם כדי להביא לידי פועל טוב את הכוחות והכישרונות והיכולות הקיימות אצלו, הרי כאשר אדם חווה הצלחה בהבאת כוחותיו לידי פעולה, המוטיבציה אצלו מתעודדת ומתחזקת.

כלומר, הדרך לשמר את המוטיבציה ולתת לה יכולת להתפתח ולגדול, היא לתת לאדם אפשרות להצליח, בהבאת כישרונותיו ויכולותיו לידי פועל ולעודד אותו בכך. העידוד מראה לאדם, למחונך, שהפעולה שעשה, הדיבור שדיבר, או המחשבה שחשב הם נכונים, וכמו שריר, המתחזק ככל שאנו מפעילים אותו, כך מתחזקת אצל האדם המוטיבציה ככל שהיא גורמת לאדם לפעול ולראות הצלחה בפעולותיו, ולקבל עידוד מסביבתו בהצלחותיו.

מהתבוננות זו, אנו גם מבינים באופן ברור, שאם אדם או מחונך אינו מקבל את העידוד על הצלחותיו, וקל וחומר, אם מדכאים את פעולותיו ובמקום עידוד, הוא מקבל גערות, וביקורות שליליות, הרי שהמוטיבציה - אותו כוח שתפקידו להניע אותו להצלחה - נחלש ומדוכא. וככל שהביקורות והגערות יתמידו, ילך וירד הכוח המניע.

יש בהחלט סכנה, שאם התהליך של חוסר עידוד, ביקורות או גערות יימשך לאורך זמן, יגיע מצב שבו המוטיבציה בנושא המסוים בו עוסק האדם, או המחונך, תכבה לגמרי והוא לא ירצה יותר בכלל לעסוק בתחום זה בו חווה כישלונות וביקורות.

אנו גם בהחלט צריכים להבין, שכיוון שהאדם בדרך כלל רוצה להצליח, כיוון שזהו הכוח המניע שהוטבע בו על ידי הבורא, הרי שבאם הוא חווה כישלונות בתחום מסוים, בגלל הסיבות שכבר כתבנו, הוא בדרך כלל יחפש לעצמו תחומים אחרים, או סביבה אחרת, בהם הוא יוכל כן להצליח וכן להיות מעודד.

אנו רואים, לאור ניסיון רב בתחום החינוך, שבמקום בו אדם חווה כישלונות או ביקורות במידה שהם כיבו בו את המוטיבציה לתחום זה, כמעט ואין אפשרות "להדליק" מחדש את המוטיבציה המסוימת הזו, ולכן כל כך חשוב להשתדל עד כמה שרק אפשר, להימנע מלגרום לכיבוי המוטיבציה, כיוון שלכיבוי זה כמעט ואין תקנה.

אנו גם צריכים להבין ולהתבונן בכך, שאם יש ברצוננו להקנות בדרך החינוך, ערכי חינוך חיוביים, אם אנו עושים זאת בצורה של ביקורת תמידית, וגערות, ודיכוי המוטיבציה, הרי כיוון, שכפי שאמרנו, המחונך רוצה לחוות הצלחות, יתכן שהוא או היא יבחרו בתחומי פעילות הנוגדים לגמרי את ערכי החינוך שאנו רוצים להקנות להם, ולו רק בלבד כיוון ששם הם חווים הצלחה ולכן שם המוטיבציה שלהם חזקה.

סיכום

המוטיבציה היא כוח מניע חזק הקיים בנפשו של כל אדם ומניע אותו להביא לידי פועל את כוחותיו ויכולותיו וכישרונותיו. המוטיבציה מושפעת מהסביבה והיא מתחזקת כאשר האדם חווה הצלחות ועידוד, ונחלשת כאשר האדם חווה גערות וביקורות. אם חלילה המוטיבציה "נכבית" אין אפשרות "להדליק" אותה מחדש, וגם, כיוון שאדם רוצה בטבעו לחוות הצלחות, הוא יכול לנטות לדרכים לא חיוביות, ולו רק כדי לחוות הצלחות ועידוד. אנו מבינים מכך, עד כמה רבה האחריות של המחנך בבואו לחנך. להיזהר מלהגיע לכיבוי המוטיבציה ולמצוא את הדרכים הנכונות לחינוך אשר תגברנה את המוטיבציה של המחונך לקבל ולהפנים את המסרים והערכים החיוביים של החינוך.

בפרק הבא נעסוק בע"ה בדרכים שונות הבאות להקנות את ערכי החינוך והלימוד תוך שימור והגברת המוטיבציה של המחונכים.