מאמר רביעי בסדרה - להגיע אל נפש המחונך

במאמר הקודם למדנו בהרחבה על הכוח המניע את האדם להבאת יכולותיו וכישרונותיו לידי פועל בתחומי לימוד ועשיה, לכוח מניע זה קראנו "מוטיבציה". למדנו שהמוטיבציה היא כוח חיוני שבלעדיו אין לאדם רצון או "חשק" לפעול, ולכן צריך וכדאי וזוהי אחריות גדולה של המחנך, לפעול בצורה שתגביר את המוטיבציה ולהימנע מפעולות ודרכים אשר עלולות לדכא ואף לכבות את המוטיבציה.

במאמר זה הנוכחי, נחפש ונבדוק מה הן הדרכים להגעה אל נפש המחונך בצורה אשר תטפח את המוטיבציה של המחונך והאם דרכים אלה שוות לגבי כל אדם, או אולי יש דרכים שונות המיוחדות לאדם זה או אחר.

דרכים רבות ושונות להגיע אל נפש המחונך

כדי לנסות ולהבין מה הן הדרכים להגיע אל נפש המחונכים, אל נפש הילדים, הנוער ולעתים גם מבוגרים, מה הן הדרכים ועל אילו עקרונות הן מבוססות, נשתמש במשל. המשל הוא מעבודה שאנו עושים בימינו באופן שוטף ורגיל – בעבודתנו עם למשל- מחשבים. כמעט לכל אחד ואחת מאתנו יש בימינו מחשב על שולחן העבודה שלו, בעזרתו הוא עושה את כמעט כל עבודתו- כותב מסמכים, מפיץ אותם בצורות שונות, מסכם נתונים ומעבד אותם לצרכים רבים, לומד מאמרים שונים ומקבל מידע מגורמים רבים. והנה, כאשר המחשב מונח על שולחננו ואנו רוצים להתחיל ולעבוד, הרי בד"כ אנו צריכים לעשות סדרה של פעולות כדי שמחשב זה ייכנס לפעולה ויעשה את עבודתו. הדבר הראשון – אנו צריכים "להדליק" את המחשב, כלומר לספק לו את האנרגיה, במקרה זה החשמלית, כדי שיוכל לעבוד. לאחר מכן אנו צריכים לכתוב סיסמא מיוחדת, אשר בלעדיה לא נוכל כלל להיכנס אל "נפשו" של המחשב ולקבל ממנו את התועלת הרבה שהוא יכול להפיק. אחרי שכבר נכנסנו אל המחשב, אנו צריכים לפתוח מסמכים, לשמור את הנתונים וכל זה באופן מאד מדויק ומסודר. באם למשל לא נשמור את החומר הנכתב, הוא ייעלם מבלי להשאיר עקבות ואנו נצטרך לעשות את כל העבודה מחדש. אנו גם צריכים לשמור כל מסמך ונתון במקומות ייעודיים ומסודרים כדי שבעתיד נוכל למצוא שוב את החומר הנצרך לנו. כל התנהגות לא נכונה עם המחשב בכל שלב של העבודה יכולה להביא לקלקול או איבוד חומר חיוני.

הנמשל לעבודת המחשב, הוא עבודת החינוך. מחנכים רבים, ויתכן מאד שאנו בתוכם, תופשים את המחונך, כמין "שפוט" אשר ייענה לכל פניה של המחנך בלי קשר לצורה שפניה זו נעשתה. נכון, אנו כבר מנוסים ואנו יודעים שפעמים רבות המחונך "משום מה" אינו פועל בצורה שהכתבנו לו או לה ואנו אפילו מבינים שיתכן ויש דרכים אחרות להביא את המחונך לפעול את התנועה או הפעולה שאנו רוצים יפעל, אמנם יתכן שמקוצר הבנה, או מכך שגם לנו יש מידות שעדיין צריכות שיפור או מתוך חוסר ידע  מתאים על פעולת נפש המחונך והדרכים להגיע אליה, אנו ממשיכים בלי לאות לעשות את אותן פניות חינוכיות המנסות להפעיל, אמנם ללא הצלחה רבה, את המחונך.

אם כן, כדי שנוכל להתחיל ולמצוא את הדרכים המתאימות והנכונות להגעה אל נפש המחונך, נבין בראש ובראשונה, שלכל מחונך יש "קוד" סיסמא אותה עלינו "להקליד" כדי להיכנס אל הדרך לנפשו. ידיעת סיסמא זו היא חיונית להתחלת עבודת החינוך, שכן בלעדיה יתכן מאד שעבודתנו תעלה על דרכים אשר יובילו אותנו הרחק ממטרתנו. כדי למצוא סיסמא זו עלינו להזיז את בסיס החשיבה שלנו למקום שיתכן שעד עתה הוא לא היה. אנו צריכים להבין שהחשיבה העיקרית שלנו צריכה להיות לא – מה אנו רוצים לפעול על המחונך, אלא בראש ובראשונה – מה הוא או היא רוצים. מה הם רוצים מעצמם? מה הם רוצים מהעולם סביבם? מה הם אוהבים? מה הם שונאים? מה הם העקרונות לפיהם הם בונים את חיי היום יום שלהם, של חיי החברה שלהם. מה הוא סוג האנשים אתם הם מרגישים בנוח ומי הם אותם אנשים הגורמים להם "להיסגר". מה הם הנושאים אותם הם רוצים ואוהבים ללמוד ומה הם נושאי לימוד אשר גורמים להם פשוט לברוח למקום אחר או פשוט להעלם. כמחנכים, עלינו להיזהר מליצור לעצמנו מודל תלמיד או מחונך שאנו  ממציאים לעצמנו ולנסות להפעיל מודל זה על מחונכינו, פשוט כיוון שזה לא יעבוד. כל עוד לא נקליד את "הסיסמא" המתאימה, המחונך שלנו, אם כי יכול להיות שימשיך להיות במסגרת ולתפקד, יתכן שהוא בכלל "לא אתנו". מחשבותיו, דמיונו, חושיו היצירתיים והמוטיבציה שלו מפליגים למחוזות אחרים לגמרי שאנו כנראה, אם לא עשינו את עבודת הבית המתאימה, כלל לא מכירים.

ובכן, לאחר כל זה, אנו אכן שואלים, מה הן הדרכים המתאימות בעזרתן נגיע אל נפש המחונך?

הסיסמא הנכונה

ובכן, נתחיל ב"סיסמא". אותה סיסמא שאם נקליד אותה נכון, תהיה נפש המחונך מופנית אלינו ברצון ואלי אף בשמחה. ובכן יש כמה סיסמאות נכונות, אשר הבסיס של כולן הוא, התעניינות אמתית שלנו במחונך, בשלומו, בהתעניינות בו, בהקשבה מלאה אליו וברצון כנה ואמתי לדעת ולהבין את המעניין אותו (או אותה), כלומר להרגיש ולהפגין את החשיבות שלו והרלוונטיות שלו לנו ולעצמו. התעניינות ורלוונטיות זו אינה צריכה ויכולה להיות רגעית או נקודתית, אלא צריכה להיות מורגשת כל הזמן באופן שוטף, אם על ידי פניה ישירה אליו או אליה, או על ידי יצירת מסגרות עבודה משותפות, שיעורים, פעולות אשר למחונך יש בהן מקום רלוונטי מתאים לכישוריו ויכולותיו הוא יכול למלא תפקיד אמתי ומביא תועלת ולהרגיש שיכולותיו או כישוריו או הנושאים המעניינים אותו באים לידי ביטוי וחשובים לנו כמחנכים.

זוהי אמנם רק "הסיסמא" להיכנס אל נפש המחונך ועדיין לא הגענו את הדרכים לפעולה היכולות גם הן להגיע אל נפשו ולהקנות לו או לה את אותם ערכים או ידע אותם נראה לנו נכון להקנות להם ועליהן בע"ה נעמוד במאמרים הבאים.

סיכום

נפש המחונך היא מנגנון אישי עדין ומיוחד לכל מחונך כל פי הרכב נפשו בכישרונות, יכולות, חושים, מחשבה, דיבור ומעשה, רצונות ואי רצונות ייחודיים לו עצמו ואנו כמחנכים ברצוננו לעשות בעבודת החינוך, צריכים ללמוד היטב את הדרך אל נפש המחונך ובראשונה את סיסמת הכניסה שהיא התעניינות אמתית בו או בה ורצון אמתי לעבוד יחד.

במאמרים הבאים "ניכנס" יחד לאפשרויות הרבות של דרכי העבודה המובילות אל נפש המחונך ויכולות להביא תועלת רבה.