תשעה באב הוא יום ה-אבל של עם ישראל. יום זה קרו האסונות המחרידים ביותר של העם היהודי, ולכן תשעה באב הוא גם יום התענית החמורה ביותר מבין הצומות שנקבעו בעקבות צרות.

עוד בהיות עם ישראל במדבר, בליל תשעה באב חזרו המרגלים מביקורם בארץ ישראל והוציאו את דיבת הארץ רעה. עם ישראל נשא את קולו בבכי, וחטא בחטא המרגלים – ביקש לשוב לארץ מצרים ולא להמשיך לארץ ישראל.

בליל תשעה באב נגזרה על כל הדור ההוא שהם לא יכנסו לארץ ישראל אלא ימותו במדבר, ושהנדודים במדבר יימשכו ארבעים שנה – כמספר הימים שבהם הסתובבו המרגלים בארץ.

בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, חרבו שניהם ביום תשעה באב (במרחק של כמעט 500 שנים ביניהם).ביום זה גם נכבשה העיר ביתר, שהייתה העיר המרכזית בארץ ישראל לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש.

עיר זו הייתה מרכזו של מרד בר כוכבא (כשבעים שנים לאחר חורבן בית המקדש), והתגוררו בה מיליוני יהודים. ביום תשעה באב הצליחו הרומאים להכניע את העיר, והתרחש בה טבח מחריד.
כדי לדכא את רוחו של עם ישראל ולייאש את היהודים מהאפשרות להקים מחדש את בית המקדש, הגדילו הרומאים לעשות והחריבו כליל את ירושלים. במקומה בנו הם עיר רומאית בשם 'איליה קפיטולינה', ובהר הבית החרב הקימו בית עבודה זרה לאליל הרומי 'יופיטר'.

ביום תשעה באב הם חרשו והרסו כליל את מה שנותר מהמקדש החרב, כדי להכשיר את הקרקע לבניית העיר.