כדי לייחד את יום השבת משאר ימות השבוע, אנו מקדשים את היום ומבדילים אותו מימות השבוע. את הדבר אנחנו עושים גם בכניסת השבת – קידוש, וגם ביציאת השבת – הבדלה.
הקידוש וההבדלה הן תפילות מיוחדות, אותם אומרים על כוס יין, כדי להראות על חשיבותם. התפילה מורכבת מפסוקים שמדברים על חשיבות היום, ומברכות על היין ועל היום.
את הקידוש עורכים גם בכניסת השבת וגם בשבת בבוקר, לפני הסעודה.
את ההבדלה עורכים לאחר צאת השבת, והיא מורכבת מארבע ברכות: ברכה על כוס היין, ברכה על בשמים – אותם מריחים, ברכה על האש – שלצורכה מדליקים נר מיוחד, וברכה על הבדלת יום השבת משאר ימי השבוע.
הסיבה לברכה על הבשמים ביציאת השבת, היא מיוחדת במינה: במהלך יום השבת, נכנסת לכל יהודי נשמה נוספת – כח אלוקי נוסף – לגופו. ביציאת השבת הנשמה הזו עוזבת את הגוף, ולכן לנשמה הרגילה שלנו מאוד קשה עם עזיבתה. חוש הריח הוא החוש הכי קרוב לנשמה מבין החושים, ולכן ביציאת השבת אנחנו מריחים בשמים, כדי לעזור לנשמה להתמודד עם עזיבת הנשמה הנוספת.
גם על האש אנחנו מברכים דווקא ביציאת השבת. לאש יש שימושים רבים, כמו אור, חום ועוד, ואנחנו רוצים לשבח את ה' ולהודות לו על בריאתה. מברכים על האש דווקא ביציאת השבת, שכן אז לראשונה נבראה האש: לאחר בריאת אדם הראשון וחווה, ולאחר שהם חטאו בחטא עץ הדעת, הם התקללו וגורשו מגן עדן. במהלך השבת הראשונה שלהם בעולם עדיין האיר בעולם אור מיוחד (שנקרא 'אור שבעת ימי הבריאה'), אך במוצאי שבת, לאחר ששקעה השמש, לראשונה אדם וחוה נתקלו במציאות הזאת של חושך. כמובן שהדבר מאוד הפחיד אותם, ולכן ה' נתן במוחו של אדם את הרעיון לקחת שתי אבנים ולהקיש אותם זו בזו. הדבר יצר את האש הראשונה בעולם, ולזכר כך אנו מברכים על האש במוצאי שבת.