בזמן בית המקדש, בחג הפסח היו מקריבים את קרבן הפסח עצמו, ובנוסף היו מקריבים גם קרבן "חגיגה". קרבן זה היה מבטא את השמחה שיש מכך שעולים לבית המקדש למקום שבו נמצא הגילוי האלוקי בצורה הכי מורגשת.
כיום, בזמן הגלות אנחנו לא מקריבים לא את קרבן פסח ולא את קרבן חגיגה,
כזכר לקרבן פסח אנחנו שמים בצלחת (מצד ימין למעלה) גרון עוף צלוי (או כל בשר צלוי אחר) כזכר לקרבן הפסח שהיה נאכל צלוי.
חשוב לשים לב, שלא לאכול בטעות את חתיכת הבשר הזו, כי כיום – אנחנו לא מקריבים קרבן פסח.

כזכר לקרבן חגיגה אנחנו שמים ביצה (בצד שמאל למעלה)
הקשר בין הביצה לקרבן חגיגה מוסבר בכמה דרכים, יש שהסבירו שהביצה כתבשיל מבושל מזכיר את קרבן חגיגה שהיה מבושל בשונה מקרבן פסח שהיה נאכל צלי, והביצה היא פשוט תבשיל מצוי וקל להשגה. יש כאלו שהסבירו שהביצה בצורתה העגולה מזכירה מאכל אבלים, שעל ידי כך בעצם אנחנו זוכרים את המצב שלנו כעת – בגלות ואבלים על חורבן הבית והחוסר שלנו בקרבן חגיגה.
למרות שהביצה מונחת רק כזכר לקרבן חגיגה, יש הנוהגים לאכול אותה בתחילת הסעודה עצמה ("שולחן עורך") לאחר שקוראים את ההגדה ואוכלים את המצה.

אחרי הזרוע והביצה, נעבור למרור (אותנו אנחנו שמים מתחת לזרוע והביצה, רק ביניהם).
את המרור אנחנו אוכלים כזכר למרירות שהייתה לאבותינו במצרים.
בזמן שבית המקדש קיים, הציווי לאכול מרור היה ממש מהתורה, כיום לאחר חורבן בית המקדש, אנחנו אוכלים את המרור על פי תקנת חכמים.
בעיקרון אפשר לאכול כל ירק שהוא מר, אך נהוג להעדיף את עלי החסה למרור (למרות שהיא לא באמת מרה כאשר אנחנו אוכלים אותה).
כאשר אנחנו נאכל את המרור, נברך עליו ברכה מיוחדת ולא נאכל אותו בהסיבה, מכיוון שתקנת חכמים לאכול בהסיבה – דרכם של אנשים מכובדים בדורות עברו, נכונה רק לאכילת מצות ושתיית ארבע כוסות יין שזה לזכר הנס עצמו. בשונה מהמרור שהוא נאכל לזכר קושי השעבוד והזמנים הלא טובים שהיו לעם ישראל.

לאחר מכן, אנחנו מתקרבים לסלט מתוק במיוחד (מי לא אוהב מתוק?) הנקרא בשם "חרוסת" (אותו אנחנו שמים מצד ימין בחלק התחתון של הצלחת).
סלט מתוק זה, הוא בעצם סוג של מטבל מכל מיני פירות שבני ישראל נמשלו להם, כל עדה נוהגת להכניס דברים אחרים (למשל, תפוח, אגוזים, שקדים ועוד).
המטבל הזה בא להזכיר לנו את הטיט שאבותינו היו מכינים בזמן השעבוד.

מצד שמאל למטה נמצא הכרפס – בצל או תפוח אדמה.
למרות שבסדר של הצלחת פסח הוא נמצא לקראת הסוף, אך לפי סדר השימוש, הוא נמצא ראשון. את הבצל או התפוח אדמה אנחנו אוכלים במטרה מעניינת, והיא פשוט לסקרן את הילדים הקטנים כדי שיחזיקו איתנו מעמד כמה שיותר בלילה הזה.
והמאכל האחרון בצלחת פסח הוא החזרת. אותו אנחנו שמים בין החרוסת והכרפס, רק מתחתיהם.
שורש החזרת, בעצם הוא שוב כמו המרור, רק שאותו אנחנו אוכלים כסנדוויץ בתוך המצה.