מי שנכנס לבית כנסת בליל שבועות, יכול רגע להתבלבל. לחשוב שמדובר על שתים בצהריים ולא על שתים בלילה. בית הכנסת מלא עד אפס מקום, הילדים בחוץ משחקים. המבוגרים יושבים כל אחד עם ספר וקוראים משהו. כנראה שיש גם כאלה שמפטפטים ליד הבר אותו פתחו האחראים על הבית כנסת, לטובת הבאים בלילה מיוחד זה.
יודעים מה עושים בלילה הזה? מה כולם קוראים?
בלילה הזה אנחנו לא מעמיקים בסוגיות התורה, פחות מקשיבים לשיעורי תורה, פשוט יושבים וקוראים עשרות עמודים של אותיות קדושות עם ציטוטים מהתורה… המאוגדים בחיבור הנקרא תיקון ליל שבועות.

בין המקורות הראשונים לסדר הלילה ואמירת התיקון בליל שבועות הוא רבי ישעיה הלוי הורביץ, שהיה מגדולי רבני אשכנז. רבי ישעיה מוכר לכל בעיקר על ידי חיבורו המפורסם "שני לוחות הברית" ובראשי תיבות של"ה. נהוג לכנותו השל"ה הקדוש על שם ספרו.
השל"ה כותב "וסדר הלימוד של זו הלילה כבר נתפרסם ונודע לרבים על ידי הקונטריסין שנתפשטו והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל ובכל המלכות אין נקי כולם כאחד מגדולים ועד קטנים וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם".
התיקון מוזכר גם על ידי רבי רפאל עמנואל חי ריקי, הנודע בעיקר על ידי חיבורו "משנת החסידים". בספרו משנת החסידים שבו סידר את עניני הקבלה שבכתבי האר"י ז"ל מביא גם את מנהג זה.
החיבור עצמו עבר שדרוגים עם הזמן, ונראה שמי שסידר בעיקר את התיקון הוא רבי יצחק לוריא, המכונה האר"י הקדוש.

הלילה של חג השבועות טומן בתוכו כמה עניינים.
בלילה הזה, כשאנחנו נשארים ערים ולא הולכים לישון, אנחנו מתקנים את האירוע המביך שקרה רגע לפני מתן תורה. המדרש מספר שכאשר אלוקים הגיע לתת לנו את התורה, עם ישראל עדיין ישן ולא היה מוכן לקבלת התורה. כתיקון לכך, בלילה של שבועות אנחנו נשארים ערים כל הלילה.
בנוסף לכך, יש את תיקון ליל שבועות שאנחנו אומרים. אמירת תיקון ליל שבועות היא לא תיקון על האירוע שהיה, אלא כהכנה לקבלת התורה. אמנם המעמד של נתינת התורה על הר סיני היה בשנת 2,448 לבריאת העולם, לפני כמה אלפי שנים. אך כתוב שכל שנה אנחנו מקבלים את התורה מחדש. וכהכנה לקבלת התורה שניתנת מחדש בשבועות למחרת, אנחנו אומרים את תיקון ליל שבועות.

ההכנה למתן תורה היא דווקא על ידי אמירת אותיות וקטעים מהתורה, ולא לימוד. והסיבה לכך היא, שהחידוש שהיה במתן תורה, שאלוקים בכבודו ובעצמו ירד על הר סיני ונתן לנו את התורה. מעמד זה מבטא בעיקר את הקדושה הקיימת בתורה, ופחות את הלימוד המעמיק שנוצר במשך הדורות.
אחד מגדולי החסידות מתאר את מה שהיה במתן תורה בזווית קצת שונה אומנם, אך מסבירה מאוד את אמירת התיקון: "במתן תורה, השם יתברך לקח את הששים ריבוא . . והכניסם לחדר לומר קמץ אלף אָ . . השי"ת הכניס את כל בני ישראל אנשים ונשים ב"חדר" התורה כשאת האות הראשונה אמר השם יתברך: "קמץ א'" מהמילה "אָנכי ה' אלוקיך".